<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' משפטים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ומנין שהיא נקנית בכסף, היה ר' ישמעאל אומר ק"ו ומה שפחה כנענית שאין נקנית בבעילה נקנית בכסף, בת ישראל שנקנית בבעילה דין הוא שתקנה בכסף. ומנין אף בשטר, ת"ל והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כ"ד), מקיש הויה להליכה, מה הליכה בשטר, אף הויה בשטר. ר' עקיבא אומר מקיש תחתונה לעליונה, מה עליונה בכסף אף תחתונה בכסף.
<h2>דף ד.</h2>
ויצאה חנם [שמות כ"א], בבגרות, אין כסף, בנעורים. שהיה בדין הואיל ויצאה בימי נעורים לא תצא בימי בגרות, שאלו (לא — גיליון כ"י) נאמר אלא אחת הייתי אומר הן הן ימי בגרות, והדין נותן הואיל ויצאה מרשות האב ויצאה מרשות אדון, מה היא יוצא' מרשות האב כשנשתנת ממה שהיית, אף היא יוצאה מרשות אדון כשנשתנת ממה שהיית, ואמתי נשתנת כשהיית נערה ובגרה, לכך נאמר שתיהן, שלא ליתן מקום לבעל הדין לחלוק, ויצאה חנם, בגרותה, אין כסף בנעורים. אבא חנן אומר משום ר' אלעזר ויצאה חנם בבגרה, אין כסף בסימנין, מגיד שהיא (יוצא) יוצאה בגירעון כסף, ר' נתן אומר (אומר) הואיל ואמרה תורה תן כסף ובל תתן כסף, מה תן כסף עד שלא באו סימנין, אף בל תתן כסף משבאו סימנין.
<h2>דף יד:</h2>
וכי ימכר איש את בתו לאמה [שמות כ"א], בקטנה הכ"מ. אתה אומר בקטנה, או אינו אלא בבתו גדולה, אמרת הואיל ורשאי בהפרת נדריה רשאי במכירתה, מה הפרת נדרי' קטנה ולא גדולה, אף מכירתה קטנה ולא גדולה. ממקום שבאת מה להלן שהיא נערה אף כאן כשהיא נערה, אמרת הואיל ומוציאין בסמנין אותה מרשות אביה שהוא רשאי בקדושי' כשהיא נערה, קל וחומר עד שלא נמכרה.
<h2>דף טו.</h2>
ואם אמר יאמר העבד [שמות כ"א], מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה. אהבתי את אדני, אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים, ולרבו אשה ובנים, בזמן שאין לרבו אשה ובנים מנין, ת"ל והיה כי יאמר אליך לא אצא מ' [מעמך כי אהבך ואת ביתך] (דברים ט"ו), מיכאן אמרו לעולם אינו נרצע עד שיהא לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים. אוהב את רבו ורבו אוהבו שנתברכו נכסים שלו על ידו לכך נאמר והיה כי יאמר אליך כי טוב לו עמך (שם). שתהא טובתו שוה לך, מיכאן אמרו לא ישנה רבו עליו מאכלו ומשקיו והסיבו משלו שנא' כי טוב לו עמך. ואם חיגר הוא או סומא אינו נרצע.
<h2>דף טז:</h2>
והוא יצא בגפו [שמות כ"א], למה נאמר לפי שנאמר שש שנים יעבד, אין לי אלא עובד שש שנוהג מנהג האמור (בפרשת) [בפרשה], נרצע מנין, ת"ל (שש שנים יעבד) [והוא יצא בגפו] להביא את הנרצע. ר' יצחק אומר אינו צריך, מה אם העובד שש שמיעט הכתוב יציאתו הרי הוא נוהג בו מנהג האמור (בפרשת) [בפרשה], נרצע שריבה הכתוב יציאתו, דין שינהג בו מנהג האמור (בפרשת) [בפרשה], [מה] ת"ל (שש שנים יעבד) [והוא יצא בגפו] להביא את החולה, משמע שהוא מביא את החולה, ומביא את הבורח, ת"ל שש שנים יעבד, אמרת במי הכתוב מדבר בראוי לעבד.
<h2>דף יז:</h2>
כי תקנה עבד עברי [שמות כ"א], בנמכר בב"ד על גניבו הכתוב מדבר, עובדו ועובד את הבן. אתה אומר כן א"א אלא במוכר את עצמו, כשהוא אומר וכי ימוך אחיך עמך [ונמכר לך] (ויקרא כ"ה), הרי מוכר את עצמו אמור, הא מה אני מקיים כי תקנה ע"ע בנמכר [ב]ב"ד על גניבו הכ"מ, שיהא עובדו ועובד את הבן. כי תקנה עבד עברי, בבן ישראל הכ"מ, אתה אומר כן, או אינו אלא בעבדו של עברי, הא מה אני מקיים והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם (ויקרא שם), בלוקח מן הגוי, אבל בלוקח מן ישראל שומע אני שיהא עובד שש ויצא בשביעית, ת"ל כי ימכר לך אחיך העברי (דברים ט"ו), שאין ת"ל העברי, שכבר נאמר אחיך, ומה ת"ל העברי מופנה לדון גז"ש, נאמר כאן עברי, ונאמר להלן [עברי], מה עברי שנא' להלן בבן ישראל הכתוב מדבר, אף עברי שנאמר כאן בבן ישראל הכ"מ. ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר [שנא'] אלקי העברים (שמות ג'), [ואומר] ויגד לאברם העברי (בראשית י"ד). (או אינו אלא) [יכול] תקראנו עבד לשום בזיון, ת"ל כי תקנה עבד עברי בעל כרחו הכתוב קראו עבד. כי תקנה עבד עברי, למה נאמר להביא את הגר שיהא עובד שש דברי ר' אלעזר, ר' שמעון אומר אינו צריך אם ישראל (עובר) [עובד], הגר אינו עובד, אם ישראל עובד שש הגר יעבד שתים עשרה, אמרת דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ישראל (עובר) [עובד] שש, אף הגר עובד שש.
ואם לבנו יעדנה [שמות כ"א], לבנו ייעד ולא לאחיו, שהיה בדין, ומה אם הבן שאינו נכנס תחתיו לייבום, הרי הוא ייעד, אחיו שנכנס תחתיו ליבום, דין הוא שייעד. לא אם אמרת בבן שהוא נכנס תחתיו לאחוזה, לפיכך ייעד, אחיו שאינו נכנס תחתיו לאחוזה, לפיכך לא ייעד, ת"ל ואם לבנו ייעדנה, לבנו ייעד ואינו מיעד לאחיו.
<h2>דף יח.</h2>
וכי ימכר איש [שמות כ"א], האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו, שהי' בדין, ומה אם הבת שאינה נמכרת על הגניבה, אביה רשאי למכרה, הבן שנמכר על גניבו, אינו דין שיהא אביו רשאי למכרו, ת"ל וכי ימכר איש [את בתו], האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו.
האיש מוכר את עצמו ואין האשה מוכרת את עצמה. שהיה בדין, מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו הרי הוא מוכר את עצמו, בת שאביה רשאי למכרה, אינו דין שתמכר את עצמה. לא אם אמרת בבן, שהוא נמכר על גניבו, לפיכך מוכר את עצמו, תאמר בבת שאינה נמכרת על גניבה, לפיכך לא תמכר את עצמה. ותמכר על גניבה, והדין נותן, ומה הבן שאין אביו רשאי למכרו, הרי הוא נמכר על גניבו, בת שאביה רשאי למכרה, דין הוא שתמכר על גניבה, לא אם אמרת בבן שהוא נרצע, לפיכך הוא נמכר על גניבתו, תאמר בבת שאינה נרצעת, לפיכך אינה נמכרת על גניבה, ותרצע הבת, והדין נותן, ומה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו, הרי הוא נרצע, בת שאביה רשאי למכרה, דין הוא שתרצע, אמרת אם מוציאה הוא מידי קידושיה מכר החמור ק"ו לרציעה קלה. וכי ימכר איש, הא למדנו שהוא רשאי במכירה. ומנין שהוא רשאי בקדושיה, אמרת אם מוציאה הוא מידי קידושיה לידי אמהות, ק"ו מידי קידושיה לידי...
לאמה [שמות כ"א], לאמה אחת הוא מוכרה, ואינו מוכרה לשתי אמהות. ר' יוסי הגלילי אומר נמצאנו למדין שמקדשה קידוש אחר קידוש וקידוש אחר אמהות, אבל לא אמהות אחר קידוש, ואצ"ל אמהות אחר אמהות. אם רעה, אין רעה אלא שלא נגמל חסד לפניו. אשר לא יעדה והפדה, מיכן אמרו [בכורות י"ג ע"א] מצות יעוד קודם למצות פדיה. אשר לא יעדה והפדה, (אשר) [אם] לא יעדה אדון זה יפדה (אבל) [אב]. לא יעדה לשנים כאחד, ולא ימכר ע"מ ליעד דברי ר' יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר מוכר ואם רצה ליעד ייעד. לעם נכרי, הרי זו אזהרה לב"ד שלא ימכרנה לגוי. בבגדו בה, מאחר שבגד בה ונוהג בה מנהג בזיון, ולא נהג בה כמשפט הבנות אף הוא אינו רשאי לקיימה דברי ר' יונתן בן אבטולמוס (אומר), אין בגידה אלא שיקור וכה"א בגדה יהודה (מלאכי ב'), ואומר כי בגוד בגדו בי (ירמיה ה'). ר' ישמעאל אומר (באדם) [באדון] הכתוב מדבר שלקחה ע"מ ליעד ולא ייעד אף הוא אינו רשאי לקיימה. ר' עקיבא אומר בבגדו בה, מאחר שפרש בגדו עליה.
<h2>דף יט:</h2>
ואם שלש אלה לא יעשה לה [שמות כ"א], ייעד לך, או לבנך או פדה. אא"כ, או אינו אלא שארה כסותה ועונתה לא יגרע, אמרת אין דבר אמור אלא לעבריה, ומה ת"ל אם שלש אלה [ויצאה חנם], שומעני חנם מן הגט ומה אני מקיים וכתב לה ספר כריתות (דברים כ"ד) (כשאר) [בשאר] כל הנשים חוץ מן העבריה, ובעבריה כתיב ויצאה חנם, חנם מן הכסף ולא חנם מן הגט.
<h2>דף כ.</h2>
אם בגפו יבא בגפו יצא [שמות כ"א], למה נאמר לפי שה"א אם אדוניו יתן לו אשה רשות, ולא חובה, אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה, ת"ל אם בגפו יבא בגפו יצא, רשות ולא חובה דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר אם בראשי אברים נכנס בראשי אברים יצא, לפי שהוא אומר (לפי שה"א) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא [כצאת העבדים] בראשי אברים, כדרך שהכנענים יוצאים, אתה אומר כן, א"א אלא לא תצא בשנים וביובל כדרך שהעבדים יוצאין, ת"ל כי ימכר לך אחיך העברי [או העבריה] [דברים ט"ו], מגיד שהוא יוצא בשש, ביובל מנין, ת"ל כי עבדי הם [ויקרא כ"ה] מכל מקום, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, לא תצא בראשי איברים כדרך שהכנענים יוצאין. אין לי אלא עבריה שאינה יוצאה בראשי איברים, עברי מנין, ת"ל העברי או העבריה, מקיש עברי לעבריה, מה עבריה אינו יוצאה בראשי אברים, אף עברי אינו יוצא בראשי איברים. ועוד ק"ו מה אם עבריה שיוצאה בסימנין אינה יוצאה בראשי איברים, עברי שאינו יוצא בסימנין אינו דין שלא יצא בראשי איברים. לא אם אמרת בעבריה שאינה נמכרת על גניבה, לפיכך אינה יוצאה בראשי איברים, תאמר בעברי שכן נמכר בגניבו, לפיכך יצא בראשי איברים, ת"ל העברי או העבריה, הקיש עברי לעבריה, מה עבריה אינה יוצאה בר"א אף עברי אינו יוצא בראשי איברים.
והוא יצא בגפו [שמות כ"א], מגיד שאינה צריכה ממנו גט. אין לי אלא אמה שאינה צריכה מבן ישראל גט, בת ישראל שאינה צריכה גט מן העבד מנין, ת"ל מהם תקנה עבד ואמה, מקיש עבד לאמה ואמה לעבד, מה אמה אינה צריכה גט מבן ישראל, אף בת ישראל אינה צריכה גט מן העבד.
[שש שנים יעבד], לפי שהוא אומר אם אין לו ונמכר בגניבתו [שמות כ"א], שומעני לעולם, ת"ל שש שנים יעבד, מגיד שעובד שש ויוצא בשביעית. שש שנים יעבד, שומעני בכל עבודה, ת"ל לא תעבוד בו עבודת עבד (ויקרא כ"ה), מיכאן אמרו לא ירחוץ לו רגליו, ולא ינעל לו סנדליו, ולא יטול (לא) [לו] כלים לבית המרחץ, ולא יתמוך לו במתניו כשהוא עולה במעלה, ולא יטלנו לו באפריון, ולא בכסא, ולא בקלקטליא (ולא) כדרך שעבדים עושין, ת"ל ובאחיכם בני ישראל (שם), אבל בבנו ותלמידו רשאי. שש שנים יעבד, שומעני אפי' עבודה שיש בה בזיון, ת"ל כשכיר (שם), מה שכיר אין אתה רשאי לשנותו מאומנתו, אף ע"ע אין אתה רשאי לשנותו מאומנתו. מיכאן אמרו, לא יושיבנו רבו אומנות שתהא משמשת לרבים, כגון בלן וספר וחייט וטבח ונחתום. ר' יוסי אומר אם היתה אומנתו מיוחדת (לכן) [לכך] יעשה, אבל רבו לא ישנה לו. כשכיר כתושב, מה שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה, אף ע"ע עובד ביום ואינו עובד בלילה. ר' יוסי אומר הכל לפי אומנותו.
<h2>דף כא:</h2>
ורצע אדניו את אזנו במרצע [שמות כ"א], למה נאמר, לפי שמצינו בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אבל כאן הוא ולא שלוחו. אזנו בשל ימין. אתה אומר [בשל ימין] א"א אלא בשל שמאל, הרי אתה דן נאמר כאן אזנו ונאמר להלן אזנו (ויקרא י"ד), מה להלן בשל ימין, אף כאן נמי בשל ימין. אזנו מן הכלל (גליון כ"י — מילת) דברי ר' יהודה, ר' מאיר אומר (אף) מן הסחוס. שהיה רמ"א אין כהן נרצע והן אומרים כהן נרצע, אין כהן נמכר והן אומרים כהן נמכר. ומה ראתה אוזן שתרצע מכל האיברים (במרצע בכל דבר התורה אמרה), ר' יוחנן בן זכאי [אומר] אמרה תורה [כ]מן (ה)חומר, אזנו ששמעה לא תגנוב והלך וגנב היא תרצע מכל האיברים. במרצע, בכל דבר. התורה אמרה במרצע, והלכה אמרה בכל דבר. רבי אומר אומר אני במיני מתכות בלבד. ועבדו לעולם, עד היובל, שהיה בדין, מה אם הכסף שייפה כחו וקונה את הכל, אינו קונה אלא שש, רציעה שאינו קונה אלא עבדים, אינו דין שלא תהא קונה אלא שש, הא מה אני מקיים ועבדו לעולם, עד היובל. או ועבדו לעולם (כשומעו) [כמשמעו], ת"ל ושבתם איש אל אחזתו [וגו'] (ויקרא כ"ה). ר' אומר בוא וראה, שאין עולם אלא חמשים, שנא' ועבדו לעולם עד היובל, הא כאיצד, הגיע יובל יצא, מת אדון יצא. ועבדו, אותו הוא עובד, ואינו עובד את הבן, שהיה בדין, מה אם עובד שש שמיעט הכתוב יציאתו, הרי הוא עובדו ועובד את הבן, נרצע שריבה הכתוב יציאתו, אינו דין שיעבוד את הבן, ת"ל ועבדו, אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן. מיכן אמרו עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת, נרצע והעבריה לא את הבן ולא את הבת.
<h2>דף כב.</h2>
ואם אמר יאמר העבד [שמות כ"א], מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה. אהבתי את אדני, אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים, ולרבו אשה ובנים, בזמן שאין לרבו אשה ובנים מנין, ת"ל והיה כי יאמר אליך לא אצא מ' [מעמך כי אהבך ואת ביתך] (דברים ט"ו), מיכאן אמרו לעולם אינו נרצע עד שיהא לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים. אוהב את רבו ורבו אוהבו שנתברכו נכסים שלו על ידו לכך נאמר והיה כי יאמר אליך כי טוב לו עמך (שם). שתהא טובתו שוה לך, מיכאן אמרו לא ישנה רבו עליו מאכלו ומשקיו והסיבו משלו שנא' כי טוב לו עמך. ואם חיגר הוא או סומא אינו נרצע.
אם בעל אשה הוא [שמות כ"א], בבת ישראל הכ"מ. אתה אומר בבת ישראל או אינו אלא בכנענית, כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמור, הא מה אני מקיים אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר. ויצאה אשתו עמו, ר' יצחק אומר מי מביאה שהכתוב מוציאה [מה ת"ל] ויצאה אשתו עמו, מגיד שהוא חייב במזונותיה ובמזונות בניו שנא' ויצא מעמך הוא ובניו עמו [ויקרא כ"ה], מכלל יציאה אתה למד על כניסה. יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם, ת"ל ויצאה אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו, עמו להוציא ארוסה שאינה עמו. אם אדניו יתן לו רשות ולא חובה, א"א אלא חובה, כשהוא אומר אם בגפו יבא (ברשות) [רשות] דברי ר' ישמעאל. אם אדניו יתן לו אשה מיוחדת לו, שלא תהא כשפחה מופקרת. אם אדניו יתן לו אשה, בכנענית הכ"מ. אתה אומר כן א"א אלא בעברית, כשהוא אומר האשה וילדיה [תהי' לאדניה] הא בכנענית הכתוב מדבר. וילדה לו בנים אין לי אלא בנים, בנות, טומטום ואנדרוגונס מנין [ת"ל] האשה וילדיה מכל מקום. ר' נתן אומר האשה וילדיה (אלמא) להביא את הרב שבא על שפחתו שהיא וולדיה עבדים.
<h2>דף כב:</h2>
והגישו אדניו אל האלהים [שמות כ"א], אצל הדיינין, שימלך במוכריו. ר' אומר (במוכר עצמו) [בנמכר בב"ד] על גניבו הכתוב מדבר, אבל (כן) [כאן] אינו נרצע אלא בינו לבין עצמו. והגישו אל הדלת, הקיש דלת למזוזה מה מזוזה מעומד אף הדלת מעומד. אתה אמר לכך [בא] (באזנו), או ירצענו במזוזה, והדין נותן, מה אם הדלת שאינו כשר למצוה כשר לרציעה, מזוזה שכשרה למצוה אינו דין שתיכשר לרציעה, ת"ל ונתת באזנו ובדלת [דברים ט"ו], בדלת אתה נותן ואין אתה [נותן] במזוזה. או יעבר באזנו ובדלת, ת"ל ורצע [אדניו את] אזנו, באזנו אתה מעביר, ואין אתה מעביר בדלת, הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון, הקיש דלת למזוזה, מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד.
<h2>דף כט.</h2>
[אם אחרת יקח לו] [שמות כ"א], מיכן אמרו חייב אדם (לישא) [להשיא] את בנו קטן, ובמקום [אחר] הוא אומר והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד'), אמתי אתה זכאי לראות בני בניך שאתה משיאן קטנים.
<h2>דף סו:</h2>
האשה וילדיה (תהא) תהי' לאדניה [שמות כ"א] מגיד שולדה כמוה. ואין לי אלא שפחה, נכרית מנין, היה ר' ישמעאל אומר ק"ו מה אם שפחה כנענית שאין לה קידושין מכל אדם ולדה כמוה, אף (נכרית) [כל] שאין לה קידושין מכל אדם ולדה כמוה, ואיזה (זה) זה ולד שפחה ונכרית.
